"אפשר שאדם ילחם בתוך הגיהינום!"

פורסם על-ידי

צוות ההוצאה לאור מונה חמישה חברים וחברות. אנחנו כאן לענות על כל שאלה ולשמוע מה לכם יש להגיד. ניתן לקרוא עוד אודותינו בעמוד יצירת קשר

70 שנה למרד במחנה ההשמדה טרבלינקה

Treblinki"המרד בוורשה – היה מרד של בדידות. עם זאת, לא היה זה המרד הקשה ביותר. יש מרד שהוא קשה יותר, והוכיחו לנו אנשים שצריך להאמין בזה: אפשר הדבר שיהיה מרד בתהום האבדון! אפשר שיהיה מרד בגיהינום! אני מאמין בכך. יהודים התקוממו בתוך טרבלינקה, בתאי הגזים, בבלז'ץ. ואף-על-פי שהיה מאוחר, שזה לאחר ככלות הכל, לא לפני מותם של מיליונים אלא אחרי מותם – יבורכו על אשר הוכיחו לנו שאפשר שאדם ילחם בתוך הגיהינום!"

יצחק (אנטק) צוקרמן, מתוך "בגטו ובמרד"

היום לפני 70 שנה התחולל המרד במחנה ההשמדה טרבלינקה. לאחר שנה שבה חזו בהשמדת כ-870,000 מקרוביהם ומבני עמם, התקוממו כמה מאות האסירים היהודים שהוחזקו במחנה, וברחו לכל עבר.

"הצטופפנו ואחד הסתכל בפני חברו. כל רגע הזכיר אחר, שהמועד מתקרב. קשה לתאר את מה שהתרחש בקרבנו. בליבנו נפרדנו מעל מקום זה, בו נח אפר אחינו. כאב וייסורים רתקונו למקום זה, אשר כה רבים וחפים מפשע הושמדו בו, ואנו החיים מתאווים עוד לברוח ממנו. מחנות גדולים, תהלוכות-מוות ניצבו ברורות לנגד עינינו וקראו לנקמה. אנו יודעים מה בלעה פה האדמה, אנו העדים היחידים לכך. דוממים נפרדנו מעל משרפות עמנו והבטחנו, שמדמיו יקום הנוקם. לפתע נשמעת הסיסמה: ירייה באוויר."

יעקב ויינרניק לאחר המרדבין המתקוממים היה יעקב ויירניק, נגר-טפסן במקצועו, אשר היה אסיר במחנה וניצל את ניידותו בתוך המחנה למען פעולות ההכנה למרד. לאחר המרד ברח וייניק לוורשה והצטרף למחתרת. בראשית 1944 כתב בפולנית את 'שנה בטרבלינקה', כעדות על למעלה מ-11 חודשי תופת וייסורים בהם חזה ברציחת יהדות פולין:

רק דבר אחד בוער בי ומאיץ בי – לספר! לספר במדויק ומיד. לספר עכשיו, היום, שמא מחר תשיג אותי היד הרשעה ולא אחיה עוד ולא אספיק. לספר עכשיו, כל עוד הזיכרון טרי, חי וקיים נאמנה ואיש לא יוכל לטעון שהזמן שיבש את האמת. לספר מייד, כדי שהעולם ידע, כדי שהעולם יקום ויעשה מעשה ללא דיחוי. כדי שהארץ תרעד.

עבורך הקורא ולמענך, אני מתאמץ להמשיך את קיומי הדווי. עבורי – אבד קסמם של החיים. שכן, כיצד אוכל לנשום לרווחה ולשמוח בכל מה שנברא על פני האדמה?

במחתרת הפולנית הודפסו כמה אלפי עותקים ע"י אנטק צוקרמן, ובמאי 1944 הוברחו מספר ספרים לאנגליה ולארה"ב, שם פורסם החיבור עוד באותה שנה. ויירניק השתתף במרד הוורשאי במסגרת "ארמיה לודובה", ועל כך הוענק לו עיטור הפיקוד העליון של הצבא הפולני. בשנת 1948 עלה למדינת ישראל ובה בנה את ביתו. בשנת 1959 בנה ויירניק את דגם מחנה טרבלינקה שניצב עד היום בבית לוחמי הגטאות, ולאחר מכן היה עד מרכזי במשפט אייכמן.

במחתרת1ויירניק נאסף אל עמו בשנת 1972 בשיבה טובה, לאחר שהוריש לאנושות כולה את עדותו המצמיתה – לא עוד!

 יום אחד כל זה יבוא אל קיצו והרשע ימוגר. יום יבוא ועל חורבות ערים נשמות יבנו בתים חדשים, תינוקות שוב ייוולדו וילדים ישחקו בשולי הדרכים. החיים יזרמו כי זו דרך העולם, השמש תזרח, הכל שוב ישגשג ואיש אולי לא יזכור. אני רועד לעצם המחשבה שאיש לא ידע ועוד יותר אני פוחד שאיש לא יאמין. אני חרד למחשבה שאנחנו, המעטים, פליטי הלהבות וניצולי האימה נחשב כלא שפויים אם נספר את קורותינו.

דור יעבור מן העולם; את עיני אחרוני העדים יכסו רגבי עפר ויחד איתם יגיע קץ הזיכרון. כעת אני עייף. עייף ומרוט וחדל כוחות.

 

 

 

שנה בטרבלינקה

שנה בטרבלינקהמתוך דברי המבוא לספר:

בקיץ ת"ש, 1940, נערך הסמינר הרעיוני הראשון של תנועת דרור במחתרת בוורשה הכבושה, אשר לקראתו ראתה אור האנתולוגיה "פיין אוּן גבורה" (עֶנוּת וגבורה). אנתולוגיה זו, אשר נאספה על ידי אליהו גוטקובסקי ויצחק (אנטק) צוקרמן, הפכה לכוח הרוחני שגיבש את חבורת המורדים של תנועת "דרור" בגטו ורשה. הקורא באנתולוגיה אינו יכול שלא לחוש את עוצמת הכאב, השורט ושורף בנשמתך, עת הוא חולף על פני הפרעות, הרציחות וההתעללויות, שעברו על עמנו משך אלף שנים. התיאורים ה"יבשים" הופכים לתמונה מזוויעה, שאין עין שלא תדמע למולם ולב שלא יאיים להתנפץ.

חשבנו שפרק אחד חסר באנתולוגיה זו – "שנה בטרבלינקה" של יעקב ויירניק. לקחנו לעצמנו את הזכות והחובה לראות את ספרו של ויירניק כפרק החותם של אנתולוגיה זו.

בספרו של ויירניק אנו מוצאים את אותו הצופן של "מתארי" הפרעות והשחיטות לאורך אלף השנים. מן הצד האחד – תיאור מדויק המעוות את הקרביים, ומן הצד השני – קריאה להתבוננות מעמיקה על האדם וטבעו, על העם היהודי, סבלותיו, כושר הישרדותו, אמונתו וחלומו.

הפרק האחרון בספרו של ויירניק מתאר את המרד בטרבלינקה. ויירניק אמנם לא קרא את "פיין און גבורה" ולא היה בחבורת תנועת "דרור" בגטו ורשה, אך עם זאת רוח האנתולוגיה, ובעיקר המסקנות שהוציאו ממנה אנטק וגוטקובסקי, חצו את מרחק המוות בין ורשה לטרבלינקה. ויירניק וחבריו הפכו באחת לחלק מהאתוס הציוני, הנאבק על חייו במו ידיו. אתוס המתחיל בפרעות טולצ'ין (למינסקי), עבור בהומל ובתל-חי וכלה בגטו ורשה ובמרד אשר בטרבלינקה.

מאתוס זה קמה ונהייתה מדינת ישראל כשידה האחת עושה במלאכה והשנייה אוחזת בשלח.

פסח

לעמוד הספר

 

 

One comment on “"אפשר שאדם ילחם בתוך הגיהינום!"
  1. נעמי אלון הגיב:

    איפה ניתן להשיג את הספר?

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

*