יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה

פורסם על-ידי

צוות ההוצאה לאור מונה חמישה חברים וחברות. אנחנו כאן לענות על כל שאלה ולשמוע מה לכם יש להגיד. ניתן לקרוא עוד אודותינו בעמוד יצירת קשר

אַחֲרֵי מוֹתִי סִפְדוּ כָּכָה לִי:
"הָיָה אִישׁ – וּרְאוּ: אֵינֶנּוּ עוֹד;
קֹדֶם זְמַנּוֹ מֵת הָאִישׁ הַזֶּה,
וְשִׁירַת חַיָּיו בְּאֶמְצַע נִפְסְקָה;
וְצַר! עוֹד מִזְמוֹר אֶחָד הָיָה-לּוֹ –
וְהִנֵּה אָבַד הַמִּזְמוֹר לָעַד,
אָבַד לָעַד!

אחרי מותי / ח.נ ביאליק

מילים כתובות אינן כלי טוב דיו בכדי להקיף את מלוא המשמעות של אובדן של בן אנוש. נדמה לפעמים שאין ברשותם של בני האדם אף כלי בנמצא בכדי לבטא אובדן שכזה. האדם החד פעמי שהלך הוא חלק מרקמה אנושית רחבה שעתה יש בה חור שלא ניתן למלאו בשום צורה. הרקמה נשארת פצועה עד שהפצע מחלים לכדי צלקת שלעולם לא ניתן למחוק. הצלקת נשארת שם ומזכירה לנו את מוגבלותנו שלנו ואת חוסר התוחלת שבמוות. כך הרקמה האנושית הישראלית מתמלאת צלקות צלקות, ולנו נותרת השאלה לשם מה? מה משרת כל המוות הזה? האם אנחנו בדרך הנכונה?

(—)

וְאַתָּה אַל תֹּאמַר: יְסוֹדִי מֵעָפָר.

יְסוֹדְךָ מִן הַזָּר שֶׁנָּפַל תַּחְתֶּיךָ.

יְסוֹדְךָ מִן הַזָּר. יְסוֹדְךָ מִן הַחַי

שֶׁנָּפַל בִּקְרָבוֹת הֶעָרִים אוֹ הַגַּיְא.

 

(—)

זֶהוּ טֶבַע הָעֵת וְדִינָהּ. כְּמוֹ תְּנָאי

וּכְמוֹ חֹק בַּל יוּפַר קָבְעָה הִיא

כִּי יִהְיוּ בְּעוֹמְסֶיהָ אִישׁ מֵת וְאִישׁ חָי.

כָּךְ נוֹשְׂאִים הֵם בַּמּוֹט בִּשְׁנָיִם.

 

 

עיר היונה / נתן אלתרמן

ישנם עוד כמה גורמים בסביבה בה אנו חיים הרוצים להרוג יהודים בעבור היותם יהודים. גורמים אלו קוראים להשמדתה של מדינת ישראל ורודים ורוצחים גם בבני עמם ובני דתם. על כן, כמאמר אלתרמן, דין התקופה הוא מאבק והגנה. מאבק והגנה אלו דורשים קורבנות הן בנפש והן באורח חיים מתגונן. כמובן שקיומם החופשי של היהודים בארצם היא מטרה ראויה וגדולה, אך המלחמה היא דבר מתועב. האלימות, המוות, השימוש הציני בחייהם של בני אדם והבזבוז המשווע שבה הם דברים שיש להימנע מהם ככל האפשר. האישה החיה את חייה בישראל של היום עדיין בוודאי שואלת לשם מה? מה משרתת כל הסכנה הזו? האם אנחנו בכיוון הנכון?

רק בשם החיים הולכים בני העבודה למוּת, מזעיקים הגנה נגד השונא מבחוץ, ואוסרים מלחמה באוֹיב האוֹרֵב מבית. שִכלוּל החיים, התרוממות המציאות, טהרת העתיד, קדוּשת ההיסטוריה, רק הם מחייבים את המָוֶת, הם ורק הם מסירים את הזוהמה והחלאה מן הזרוע בעריצותו, ואת העקמומיות והטומאה מן הלב בהריחו מלחמה. לא הניצחון כי אם העמידה על הנפש מכַפֶּרת על המלחמה, וכשֵרה היא זעקת המלחמה רק כשמתגלגלת היא בשירת החיים.

הגנת החיים / נחמן סירקין

לשיטתו של סירקין הדבר היחיד המצדיק דבר שכזה הוא ההגנה על החיים. על כן, ראוי שחיים אלו יהיו ראויים לחיותם. כאן משתלב המאבק להגנה עם המאבק לחברה צודקת ופתוחה. ההגנה על חברה שוויונית וסולידרית, שבה יש מקום לכולם תיתן טעם חדש למאבק באויבים מחוץ. החיים בחברה הישראלית של ימינו הם קשים מאוד. ממשלת ישראל, במדיניותה החברתית כלכלית, מקשה את החיים כאןעל ידי הקצנת הפערים תוך רישוש רוב העם. מדיניות זו מערערת על היסודות של החיים המשותפים שלנו כאן.

דור שיחדל להאמין בשלום, יחדל להאמין בפתרונות מדיניים, ועל כן גם יחדל מלחתור לשלום וישליך יהבו על המלחמה המתמדת כדרך קיום יחידה.

דור שיחדל להאמין בשלום, הן כערך אנושי-מוסרי והן כיעד מדיני שראוי להיאבק עליו וללכת לקראתו, הלכה למעשה – דור כזה עלול להיהפך, חלילה, לבעל-מום רוחני, שסולם ערכיו מעוות ושבור. יתירה מזו: דור כזה עלול גם להחמיץ את השלום, כשהסיטואציה ההיסטורית תזמן אותו.

זאת ועוד: אני מאמין כי הקניית השלום כערך הומאניסטי-חינוכי, מן הבחינה העקרונית והאקטואלית כאחת, יהווה גם מעין אנטי-טוקסין למיליטאריזציה של התודעה והשקפת העולם, האורבת לפתחם של בתי הספר שלנו, מקומות מפגשו של הנוער ומחנות הצבא…

חינוך לשלום בעיתות מלחמה / יגאל אלון

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

*