יום הניצחון על גרמניה הנאצית

קצת על האיגרת:

פורסם ב צוות דרור לנפש

נשלח ב כללי
פורסם על-ידי

צוות ההוצאה לאור מונה חמישה חברים וחברות. אנחנו כאן לענות על כל שאלה ולשמוע מה לכם יש להגיד. ניתן לקרוא עוד אודותינו בעמוד יצירת קשר

זה היה ב-17.1.1945 בשעה 12. ישבנו לארוחת הצהריים, כשהופיע בעל הבית ואמר: "טנקים סובייטים בעיר". אני זוכר את הרגע: צביה, אני והכלב יצאנו אל הכיכר וראינו טנקים סובייטים, טנקיסטים שחורים מן הפיח, עַם צוהל, ופתאום, לראשונה – התחלתי לבכות. התהלכנו עם הכלב ולקראת ערב חזרנו הביתה. דווקא עתה, כשראיתי את ההמון המריע, בהיותי שם עם צביה ועם הכלב פתאום חתכה אותי כמו בסכין הידיעה שאין עַם יהודי. ההרגשה הזאת גאתה בי, בזמן שהטנקיסטים התנשקו עם הקהל והפרחים התנופפו באוויר; הצהלה הזאת, נוכח היותנו בודדים, מיותמים, אחרונים איזו שמחה יכולה היתה להיות כאן?

אנטק צוקרמן

היום אנו מציינים את כניעת גרמניה הנאצית לבעלות הברית. יום זה מציין את סיומו של הסיוט חסר התקדים של מלחמת העולם השנייה ושואת יהודי אירופה, אך הוא גם מעמיד בפנינו שאלה קשה. התפישה שהובילה למלחמה זו נותרה והתפתחה. הייאוש מהמוסר האנושי בעקבות מותו של אלוהים; הראייה בכוח האלים כאמת היחידה שנותרה לאחר מות המוסר; התפישה שבני האדם הם רק כלי בשירותו של הכוח והבוז לצדק היו כולם מעמודי התווך של התפישה הנאצית. תפישות אלו נשארו לפעול בעולם הרבה אחרי לכתו של היטלר ולנו עוד נותר לבחור.

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

*