הדבר הכי יפה | דפנה ברשילון

נובלה ישראלית עכשווית

"לֹא, סַפְּפוֹ, אֲנִי אוֹמֵר, מִי שֶׁאוֹהֲבִים לֹא יִהְיֶה יָפֶה / כָּל עוֹד קַבְּלָן אוֹ תַּאֲגִיד אוֹ חֶבְרַת כֹּחַ אָדָם מוֹצְצִים אֶת דָּמו."

"המורה?" שואל סשה מירכתי הכיתה. סשה, חלק שיער וכחול עיניים. ילד פיקח, בלשון אספות ההורים. "תגידי, הוא אומר בעצם שהקבלנים תמיד היו בני זונות?"

ספר הביכורים של דפנה ברשילון (1980) מישיר מבט אמיץ אל נימה כמעט סמויה מן העין בחברה הישראלית: עולים חדשים, מעמד ביניים, צעירים שמחפשים משמעות. כל אותם אנשים, כמונו, שמנסים מידי יום להתעלות מעל הווית חיים אפורה ונוקשה, ומגלים את הכוח שטמון בהם אל מול מערכות גדולות, כסף ומעמד.

בין שורות הנובלה נגלה שהיופי אינו חסר פגמים ונוצץ. הוא נמצא בחברות, בתקווה, ולעיתים – בתעוזה. הוא מריח כמו זיעה, כמו חיבוק, כמו רוח בערב קיצי.