יוצאים אל האור / חניכי איג"י עפולה

שירים, סיפורים, מכתבים, צילומים וציורים
פרי עטם של בני-נוער הומואים, לסביות, ביסקסואלים, טרנסג'נדרים וחברים

ספר זה נכתב בידי חבורת נערים ונערות, חניכי קבוצת איגי עפולה, כחלק מהתהליך החינוכי שלהם ומחברותם בקבוצה לאורך שלוש השנים האחרונות. רעיון הספר נהגה במהלך תהליך שעברה הקבוצה בנושא "היציאה מהארון". התהליך התפרש על פני כמה חודשים ובמסגרתו שוחחנו על הכאב והפחד, על הקבלה העצמית, על השלבים בתהליך, על החיפוש העצמי, על ההורים והסביבה, על ההומופוביה המופנית כלפינו ועל ההומופוביה שבתוכנו, על הבדידות ועל היחד.

בתום התהליך החלטנו, חניכי וחניכות הקבוצה, להביא וליצור קטעים, שירים, סיפורים ומכתבים פרי עטנו. זאת בתקווה שמילים אלו יפגשו בני נוער הנמצאים בנקודות שונות בתהליך גיבוש זהותם ויהוו מקום להזדהות, להשראה, להפגת התחושה של "להיות לבד בעולם", להשראה ולתקווה.

ספר זה פונה גם לכלל החברה הישראלית על גווניה – בניסיון לפתוח צוהר לתהליך ההתבגרות הייחודי של נוער להט"בי ושל נוער בכלל במדינת ישראל של המאה ה-21, המתחבטים בין זהויות וגילויים חדשים ומשתנים.

 מההקדמה אל הספר

בתוך הספר הזה, שהוא כולו מעשה של יצירה, גלומות למעשה שתי יצירות. האחת גלויה ומונחת לפניכם: ספר שכולו שירים, סיפורים, מכתבים והגיגים, צילומים וציורים פרי נפשם, לבם ועטם של כעשרים בני נוער וצעירים בתוך התהליך המורכב, היפה והקשה של היציאה מהארון. (…) היצירה השנייה הגלומה בספר זה, אך מעט סמויה, כזאת שניבטת מבעד לשורות וביניהן, היא יצירתה של הקבוצה.
יום חמישי, אי שם לפני קצת יותר משנתיים. אט אט מתגודדים להם כחמישה-שישה בני נוער. כל אחד מגיע לבד, כולן חוששות, נרגשות. לנסות לתפוס את מבטיהם, לקרוא מה שבפנים. לדמיין איך הם יהיו אחרי שנעבור את השלב הזה של ההיכרות הראשונית, של הלבטים: איך להיות, איך להציג את עצמי, בטוח לי כאן או לא? להסתכל בעיניהם טוב-טוב, ילדים חדשים להכניס לתוך הלב.
"מבחינתי, באופן אישי אשמח שתהיה קבוצה כזאת, אבל באמת יש בזה צורך?" שואל מנהל המתנ"ס. שלושה שבועות אחר כך הגיעו עשרים ושלושה ילדים.
ומאז אחת לשבוע נפגשים הנערים והנערות יחד איתנו, לדבר, לחלוק, לצחוק, על עניינים ברומו של עולם: על גזענות, על החברה הישראלית, על המפגש עם האחר ועם האחרוּת, גם בתוכנו. והשיחות האישיות, על הפחדים, המצוקות, הלבטים וגם האהבות והשמחות, ההתרגשויות הראשונות שבהן.

כשמסתכלים על הספר הזה, אפשר למצוא בו את כל אותם הדברים, את כל מה שעברנו יחד בזיקוק עמוק ואנושי. יש בו כמיהה גדולה לרגש, יש בו בדידות עצומה, יש בו רצון עז לקלף את המסכות ולהתגלות, יש בו ביקורת עצומה על סדרי החברה, חתירה וחיפוש אחר האמת. כל מה שגילינו יחד, ובנפרד, נרקח והתבשל והיה ליצירת אמנות שרק אתן יכולתן להוציא תחת ידיכן. האוהבות.  הספר הזה הוא לא סיכום של שום תהליך מפני שהתהליך ממשיך וממשיך, ואתם ממשיכים להגיע, והקבוצה ממשיכה להיווצר וליצור בזכות האופי (והיופי) המיוחד שלכם, של הקבוצה.